הקדמה
     במאמר הזה אני פותח בסדרת מאמרים על רביית חלק מהלוריקרידיים הפופולאריים, כמו אנציסטרוסים, לוריקריים, סטוריסומות.
     מאמרים רבים, שנכתבו בנושא, אינם נותנים, לדעתי, תשובות לשאלות רבות, שנשאלות על ידי אקווריומסטים, שזו להם ההתנסות הראשונה ברביית הדגים האלו.
     החלטתי לצאת בסדרת מאמרים ולהתחיל במין שכולנו מכירים היטב – אנציסטרוס "רגיל". ברוב המקורות הוא מופיע תחת השם Ancistrus dolichopterus, למרות שהדג, שנימצא באקווריומי החובבים – הוא תוצאה של הכלאה של כמה מינים הקרובים של האנציסטרוסים ודווקא ביניהם אין דוליכופטרוס. כתוצאה מההכלאות קיימות מספר גרסאות (versions) שבאות לידי ביטוי בצבעו של הדג, כולל הלבקן/האלבינו (albino). לזן האלבינו קיימת גם צורה צהובה יותר, שניקרה "אנציסטרוס זהב" או "Ancistrus sp. "Gold

"Ancistrus sp. "Gold

     בואו נחזור לאנציסטרוס "שלנו" - דג חזק ואינו דורש תנאים מיוחדים, שמוכר לרוב האקווריוניסטים. הדגיגים, שקיבלו מזון משובח ותנאים נאותים, מתבגרים די מוקדם – כבר בגיל 10-12 חודשים הם מגיעים לבגרות מינים ומסוגלים להתרבות. הם מגיעים לגודל של עד 12-15 ס"מ, אך לעיתים קרובות יתרבו בהצלחה גם בגודל 7-8 ס"מ.

זיהוי המינים
לזכר ישנם מעין "זיפים" בקדמת הראש.


"יער הזיפים" על ראש הזכר

     לנקבה גם יש מעט "זיפים" על השפה העליונה, אך אי אפשר להשוות אותם עם "יער הזיפים" על ראש הזכר.

הרבייה
     ערבות לרבייה מוצלחת – הוא מצב פיזי טוב של הדגים הבוגרים. לרוב, אי-הצלחה עם הדג הזה נובעת מכך שאנו מתייחסים אליו כדג שתפקידו "לנקות" ו"לשמור על הניקיון" באקווריום.
     למרות שהדג אוהב לאכול מזון צמחי, הוא אינו דג צמחוני. הוא שייך לקבוצת "אוכלי-כל" וצריך לקחת זאת בחשבון בעת הגידול וההאכלה של הדג. אם אנציסטרוסים לא מקבלים מזון במכוון אלא מאפשרים להם לאכול רק את שאריות המזון של הדגים האחרים באקווריום והמזון נאכל עוד תרם מגיע לקרקע, האנציסטרוסים יישארו רעבים ולטווח הארוך יסבלו ממחסור באבות המזון. אם באקווריום יש אצות, הם, כמובן לא ימותו, אבל קצב הגדילה יואט, התפתחותם תעוכב ותופרע והם יישארו קטנים לכל ימי חייהם. בנוסף, אם מדובר בכמות יחסית גדולה של דגים צעירים, אפילו באקווריום יחסית גדול עם צמחים רבים, ככל הנראה יישארו בחיים דגים בודדים.
     בהכנת האנציסטרוסים לרבייה רצוי להגדיל משמעותית כמות המזון ה"בשרי". גרגירים עם ריכוז חלבון - 45-55% אופטימאלי. לאחר ההאכלה כזאת, תוך שבוע-שבועיים תתמלאנה הנקבות בביצים וגם זכרים מספיקים לאסוף עתודות (שומן וחלבון) לימי הצום שלהם במשך זמן השמירה על הביצים ועל הלרוות.     למרות שהאנציסטרוסים הרגילים יכולים להתרבות בכל מחילה ולפעמים גם באקווריום ריק. אחד התנאים להצלחה הוא, הכנת קן מתאים לרבייה וחשיבותו אינה נופלת (לדעתי) מאספקת מזון משובח. אם רוצים לקבל יותר דגיגים, אם רוצים לתזמן את הרבייה ולא לסמוך רק על התזמון של הדגים, הרי שיש להכין להם "מחילה/מנהרה" מתאימה. בהתחשב באופן פעולת הרבייה והפריית הביצים, המנהרה לא צריכה להיות גדולה מידי – ובכל מקרה, ההפריה לא תהיה של 100% . אם המנהרה תהיה צרה מידי, יהיה קשה לזכר להיכנס אליה ולא יהיה לו נוח להפרות את הביצים, הוא פשוט עלול לזרוק אותן.
     אורך הקן צריך להיות פי 1.5-2 גדול יותר מגודלו הכללי של הזכר. רוחב הקן – כרוחבו של הזכר כשסנפיר חזה אחד פתוח. גובה הקן – כגובהו של הזכר עם סנפיר הגב פתוח.
     תינתן עדיפות לקן שעשוי מחומר קראמי, אך אפשר להשתמש גם בצינור פלסטיק אטום כשפתחו האחד סגור. צינורות עם שני קצוות פתוחים אינם מתאימים לרביית האנציסטרוסים. גורם השלישי – ערכי המים. אנציסטרוס פשוט מתרבה בתנאיי המים שונים: PH = מ-6.0 (מים חומציים) עד 8.0 (מים בסיסיים), במים רכים וגם - בקשים.... חשוב שהמים יהיו טריים ומחומצנים היטב. ברור, שהמים צריכים להיות ללא ניטרית וללא אמוניה ורמת הניטראטים תהיה נמוכה מ-20 מ"ג/ל.
     איך נזרז את הרבייה?
     הטוב ביותר הוא להכין להם אקווריום נפרד. נפח האקווריום לרבייה – 40 ליטרים לזוג. יש לציין שקיימת אפשרות להכניס לאקווריום הרבייה גם קבוצת דגים, למשל זכר ושתיים-שלוש נקבות, במקרה כזה האקווריום צריך להיות גדול יותר. כאשר יש לכם זכר בוגר מתאים ונקבה בוגרת, שמלאה בביצים (ניתן לראות זאת בבטנה הנפוחה כבלון). תעבירו אותם לאקווריום שהכנתם מראש ומאובזר בפילטר פרולון (אפשר להשתמש גם פילטר פנימי עם משאבה, ובמקרה כזה יש לשים רשת על פתח הכניסה אל הפילטר), גוף חימום משולב (שיש לו טרמוסטט מובנה) והקן שהכנתם. ממלאים שליש במים מהאקווריום, שבו חיו הדגים עד כה. לאחר שהדגים הועברו לאקווריום הרבייה משלימים בשני שליש הנותרים במים טריים ללא כלור (הכינו מראש מים ששהו במשך 48 שעות להתנדפות הכלור). טמפרטורת המים – 26-28 מעלות. לא נדרשת תאורה מיוחדת, לעומת זאת - נדרשת סבלנות. לעיתים הרבייה מתרחשת כבר ביממה הראשונה. אם זה לא התרחש, תתחילו בתהליך של החלפת מים. כל יומיים תחליפו 30% מהמים. אם מים המוספים הם קרים יותר, הרי שהשינוי בטמפרטורה עשוי לזרז את הרבייה.
     ביצים גדולות כתומות בדרך כלל מודבקות בקצה העליון המרוחק של המנהרה.



     לעיתים קרובות הזכר סוגר בעזרת ראשו את פתח המנהרה ובעזרת סנפירי הגחון מבצע הזרמת מים לתוך הקן במטרה לאוורר/לרענן אותו.



     לאחר כ-4-5 ימים ייבקעו מהביצים לרוות עם שק חלמון גדול.



     לאחר כ-3-4 ימים נוספים יעלם שק החלמון (ששימש מזון ללרוות) וזה הזמן להתחיל בהאכלת הדגיגים.
     אם הרבייה הזאת תוכננה כפעולה חד- פעמית, יש להעביר את הנקבה, מיד לאחר ההטלה. את הזכר אפשר להוציא לאחר שהדגיגים יתחילו להתפזר באקווריום בחיפוש אחר מזון. אם החלטתם להשאיר את הדגים הבוגרים במטרה לקבל מהם עוד הטלות, אז תוציאו את הלרוות. קל יותר להוציא אותן לפני שהם עוזבות את הקן.
     יש לגדל את דגיגי האנציסטרוסים במים בטמפרטורת של 27-30 מעלות. בטמפרטורות הנמוכות יותר יקטן קצב הגדילה באופן משמעותי.
     בתור מזון התחלתי יכולים לשמש המזונות השונים לדגיגים (שנמכרים בחנויות) ולהקפיד על ריכוז גבוה של חלבונים. חשוב ביותר לשמור על איכות המים.





     את המזון הצמחי (ירקות), הדגיגים מתחילים לאכול בגיל כשלושה שבועות כשגודלם כ-20 מ"מ. לאחר שהדגיגים מגיעים לגודל 30-35 מ"מ אפשר להוריד את הטמפרטורה עד 24-26 מעלות.

---

* צילומים: Ancistrus sp. Gold - א. זלטקובסקי, שאר - צח פניגשטיין
* מאמר מעיתון 1/2006, "My Tropical Fish"
* דיון על המאמר מתקיים בפורום:  להשתתף בדיון