Hemiloricaria eigenmanni

     כנראה זה ההמילוריקריה הנפוצה ביותר אצלנו. לרוב אקווריומיסטים קוראים לה "לוריקריה" או "רינלוריקריה" (במיון האחרון משנת 2002 של Isbrucker, רוב המינים של סוג Rineloricaria שויכו לסוג Hemiloricaria)... אך בשנת 2005 הופיעו מאמרים חדשים, שאת כל ההמילוריקליים החזירו לסוג .Rineloricaria בקיצור, לא קל לעקוב אחרי זה ובספרות כעת אפשר לפגוש גם שם Hemiloricaria eigenmanni וגם שם Rineloricaria eigenmanni.
     בין כמה עשרות מינים של הסוג ישנם הרבה שנראים, חיצונית, דומים מאוד ולא תמיד קל לזהות בוודאות את המין – בדרך כלל האקווריומיסטים לא סופרים את הקשקשים או שטחי עצם... אך אם הלוריקריה שלכם הגיע מקולומביה, קרוב לוודאי שמדובר על  Hemiloricaria eigenmanni, למרות שהיא מגיע משם תחת שם Loricaria parva (ה-Hemiloricaria parva מגיע בדרך כלל מפרו).
     דג קטן יחסית, אורך סטנדרטי – 10 עד 15 ס"מ, באקווריום בדרך כלל שקט ורגוע. בזמן האוכל הוא נעשה פעיל יותר, מלבד זה לרוב שוכב על משטח אנכי כלשהו (גזע עץ או על הקרקע) ליד פינת ההאכלה.


הוא הרבה יותר פעיל בלילה, זהו הזמן שהוא מסתובב די מהר בכל האקווריום ואוכל אצות.
דג אוכל הכול, ברצון אוכל כול סוגי המזון שמגיע לקרקע. אוהב לאכול גם עלי חסה.
     אצל זכר בוגר על חלקם הדורסאלי של סנפירי החזה ועל ה"עורף" של הראש גדלים זיפים קטנים. ברצוני לציין, שכמו אצל לוריקרינים האחרים, הזיפים האלה יכולים להעלם בתנאים לא טובים של גידול הדגים – תזונה לא מספקת או לא מגוונת, תנאיי מים לא טובים או טמפרטורת המים נמוכה מידי.
     כמקום לרבייה טוב להכין אקווריום של כ-50 ליטרים ללא חצץ. אין צורך בתאורה. מים יכולים להיות מי ברז קשים עם חומציות 6.5-7.5, אך יש לציין שתוצאות טובות יותר נקבל במוליכות חשמלית לא גבוהה מ-350 מיקרוסימנס. פילטר – ארליפט פרולון. רבייה יכולה להיות או זוגית או קבוצתית – זכר ו 2-4 נקבות.


     בתור מצע על הקרקע יש לשים צינור פלסטי באורך כ-15-20 ס"מ עם שני פתוח משני קצותיו. כדי שהצינור לא יזוז אפשר להדביק אותו עם סיליקון לחתיכת זכוכית. אם מתוכננת רבייה זוגית, קוטר הצינור יכול להיות כ-3 ס"מ, אם קבוצתית, אז הקוטר צריך להיות כ-5 ס"מ. זה יאפשר לכול נקבה להטיל את הביצים בלי לגרום נזק לביצים של נקבה אחרת.
     ביצים ירוקות מוטלות צפוף מאוד על "ריצפת" הצינור. אם בהמשך נקבה אחרת תטיל ביצים, היא תדביק אותם על הקיר הצדדי של הצינור ליד הביצים הראשונים. נקבה אחת מטילה כ-80 עד 120 ביצים. הזכר מטפל בביצים, שומר על ניקיון הביצים וככל הנראה, עוזר להזרים מים בתוך הצינור.


     הביצים בוקעות לאחר כ-140 שעות בטמפרטורת המים 28 מעלות. ברבייה זוגית, לאחר הטלת הביצים יש להוציא את הנקבה כי בהמשך היא עלולה לאכול את הדגיגים שעזבו את הקן. ברבייה הקבוצתית באקווריום רבייה קבוע, ביום החמישי לאחר ההטלה הראשונה (הנקבות האחרות יכולות להטיל את הביצים לאחר כמה ימים אחרי נקבה הראשונה) מוציאים את הזכר מהצינור ואת הצינור עצמו עם הביצים מעבירים למיכל גידול אחר. לזכר צריך לתת צינור אחר.


     הדגיגים מתחילים לאכול כיומיים לאחר הבקיעה. בשבוע ראשון לחייהם הם לא אקטיביים, לכן המזון צריך להיות ב"הישג ידם".
     מיכל קטן עם מים בגובה כ-3 ס"מ עם מזרים מים טוב ונמצא בתוך האקווריום עם תנאים שמורים, מאפשר לגדל את רוב הדגיגים. ב-4 שבועות הראשונים הדגיגים מאוד רגישים לתנאיי המים. מזון התחלתי – חלמון ביצה קשה, אך אפשר גם מיד להתחיל לתת נאופלי ארטמיה.
לקראת גיל חודשיים הדגים הצעירים מגיעים לגודל 4-4.5 ס"מ.
מתבגרים בגיל 12-16 חודשים.
     אצלי, המין הזה התרבה בקלות רבה יותר בחודשי קיץ, אך בעזרת החלפות המים ועלית טמפרטורה אפשר לזרז את הרבייה בכול עונות השנה.

אלכסנדר ירנבורג

---

* מאמר מעיתון 2/2006, "My Tropical Fish"
* דיון על המאמר מתקיים בפורום:  להשתתף בדיון